<h1>ארחות חיים הלכ' טהרת כלים סימן ד'</h1>
<h2>דף לג.</h2>
ויש שהורו לערות מכלי ראשון על כל דף ודף שקורין דוגי"ש שיחברם לעשות מהן כלי שלם וכל זה אינו רק בכלי עץ אבל בכלי חרס כתב הראב"ד ז"ל שאין הגעלה מועלת בהן שאין כלי חרס יוציא מידי דפנו לעולם. ויש מתירין לפי שאין זה רק לפכח טעם היין ולהפיגו והרותחין מפכחין (עצמן) [טעמו] בכל כלי ואפילו בכלי חרס והר"ש ז"ל כתב וכל הכלים אם שכשכן במים רותחין מותרין וכן הורה הר' יצחק הלוי ז"ל והרשב"א ז"ל כתב דמועיל להם הגעלה בכלי ראשון והני מילי במכניסן לקיום אבל בשאר כלים אם ערה עליהן מכלי ראשון הוכשרו ע"כ.
כתב הראב"ד ז"ל דוקא כלי שמכניסן לקיום שעמד בבית הגוי צריך מלוי ועירוי אבל אם ברשות ישראל נאסר יין בכלי גדול בשביל מגע גוי או משום (ערוי) [ערוב] ולא נשתהא בו היין אחר שנאסר זמן מרובה לא מצרכינן ליה לההוא מנא מלוי ועירוי דלפי שעה לא גזרו רבנן אלא במנא דעמד ברשות גוי דילמא מחלף באידך [דעמד] זמן מרובה והוא ז"ל פי' במקום אחר זמן מרובה שלשה ימים כמו שנתבאר.
ואחר שנתן בהן ציר או מוריס נותן לתוכן יין שהמוריס שורף הכל. ומכאן התירו קצת המורים להכשיר הכלים במים רותחין ומלח הרבה ולתת בתוכן שהוא כמו ציר ושורף הכל אבל צריך לזה אדם זהיר שירתיח המים במלח עד שיותך המלח ויהיו המים מלוחין הרבה ויוליך ויביא וינענע המים בכלי מכל צדדיו אבל בהגעלה במים לבד קשה בעיני הראב"ד ז"ל לפי שאי אפשר להביא המים בכל צדי הכלי וקודם שיוכל להגיע בכל צדדיו כבר נתפרשו המים במקצת. עוד כתב הראב"ד ז"ל בתשובה דכלים שמכניסן לקיום דסגי בהגעלה ברותחין ואפילו בלא פירוק הכלי דכבולעו כך פולטו והוא שימלא הכלי מים רותחין ואם לא ימלא [מים רותחים] האבנים השרופות מה יועילו כי לא יעמדו אלא במקום ניצוצות ותוך הכלי אינו מוכשר בניצוצות אם לא ילכו המים רותחין על פני כל הכלי וישהו עליו ואין עושין אבנים שרופות אלא להגעלת יורה גדולה (כמו) [כגון] שיגעילו שפתותיה בניצוצות כדרך בליעתן ע"כ כך כתב הבעל השלמן בשמו. והרשב"א ז"ל כתב שאין דנין ציר ומוריס לשאר משקין שעירב בהן מלח.
